שן כלואה: תסמינים, סיבוכים ואיך מטפלים

שן כלואה היא שן שלא הצליחה לבקוע במלואה אל חלל הפה, ולעיתים נשארת מתחת לחניכיים או בתוך עצם הלסת. היא עשויה להתגלות במקרה בצילום, גם ללא כאב, אך במצבים אחרים לגרום לנפיחות, דלקת או פגיעה בשיניים סמוכות. הטיפול תלוי בסוג השן, במיקומה ובסיכון לנזק.

מהי שן כלואה ולמה היא נוצרת?

שן כלואה היא שן קבועה שלא בקעה במלואה אל חלל הפה, או שלא הגיעה למיקום התקין שלה בקשת השיניים. לעיתים היא מכוסה ברקמת החניכיים, ולעיתים נמצאת עמוק יותר בתוך עצם הלסת. התופעה שכיחה במיוחד בשיני בינה ובניבים, אך יכולה להופיע גם בשיניים אחרות.

יש כמה גורמים אפשריים להתפתחות כליאה:

• חוסר מקום בלסת: מבנה לסת צר או צפיפות שיניים עלולים למנוע מהשן לבקוע.
• מנח או כיוון צמיחה לא תקינים: השן עשויה לגדול באלכסון או בכיוון שאינו מאפשר לה להגיע למקומה.
• שיניים עודפות: שן נוספת עלולה לחסום את דרכה של השן הקבועה.
• נטייה תורשתית: לעיתים ניתן לזהות נטייה דומה אצל בני משפחה.
• חבלה או זיהום מוקדם: פגיעה בשיני חלב או זיהום בשלב מוקדם של ההתפתחות עשויים להיות קשורים להפרעה בבקיעה.

שיני בינה הן השיניים הכלואות השכיחות ביותר, בין היתר משום שהן בוקעות אחרונות ולעיתים אין להן די מקום. המדריך הזה מתמקד בעיקר בשיניים כלואות אחרות, ובפרט בניבים; למידע על שיני בינה ראו המדריך על עקירת שן בינה.

שן כלואה תסמינים: אילו סימנים יכולים להופיע?

לא תמיד יש תסמינים. במקרים רבים מגלים את הכליאה בצילום שגרתי או במהלך בדיקה אורתודונטית, ורק בהמשך עשויים להופיע סימנים מקומיים. לכן היעדר כאב אינו שולל קיומה של שן כלואה.

בין הסימנים האפשריים:

• כאב מקומי: כאב בלסת או בחניכיים, לעיתים בזמן לעיסה או בלחיצה על האזור.
• נפיחות ודלקת: נפיחות מקומית עשויה להופיע כאשר מתפתח זיהום סביב השן.
• דימום או רגישות בחניכיים: למשל בזמן צחצוח או במגע באזור.
• ריח רע או טעם לא נעים בפה: עשויים להופיע לצד דלקת מקומית והצטברות חיידקים.
• קושי בפתיחת הפה או בבליעה: לעיתים הכאב מקרין לאוזן או לגרון.

במקרה של ניב כלוא, התמונה עשויה להיות שונה. לעיתים אין כאב או נפיחות כלל, והסימן הראשון הוא שהניב הקבוע אינו מופיע במקומו הצפוי בקשת השיניים, או שמתגלה מנח לא תקין של שיניים סמוכות.

אילו סיבוכים עלולים להיגרם?

כאשר שן כלואה אינה מאובחנת או כאשר היא גורמת ללחץ ולדלקת, עלולים להתפתח סיבוכים באזור שסביבה. מידת הסיכון תלויה במיקום השן, בכיוון הצמיחה שלה ובקרבתה לשיניים ולמבנים אנטומיים סמוכים.

הסיבוכים האפשריים כוללים:

• דלקת וזיהום: בעיקר ברקמת החניכיים שסביב שן שבקעה באופן חלקי.
• עששת: קושי לנקות את האזור והצטברות חיידקים עלולים לפגוע בשן הכלואה או בשן סמוכה.
• ספיגת שורשים: לחץ של השן הכלואה עלול לפגוע בשורש של שן סמוכה.
• ציסטה: עשויה להתפתח סביב שן כלואה.
• שינוי במנח השיניים והסגר: לחץ על השיניים הסמוכות עלול לגרום לצפיפות, לתזוזה או להפרעה בתפקוד.

במיוחד במקרה של ניב כלוא, חשוב לא להתעלם מהמצב גם כאשר אין כאב. התקדמות לא תקינה של הניב עלולה לפגוע בשורשי השיניים הסמוכות ולגרום לנזק מבני.

איך מאבחנים שן כלואה?

האבחון מתחיל בבדיקה קלינית ובהערכת מיקום השן ומצב השיניים הסמוכות. לעיתים השן מתגלה במקרה בבדיקה שגרתית, ולעיתים הבירור מתחיל בעקבות כאב, נפיחות או עיכוב בבקיעת שן קבועה.

בדיקת ההדמיה המרכזית היא צילום פנורמי, שמאפשר להעריך את מיקום השן, את כיוון הצמיחה שלה ואת היחס שלה לשיניים האחרות. במקרים מורכבים, או כאשר יש חשש לקרבה לעצב או למבנים אנטומיים רגישים אחרים, ניתן להיעזר גם בצילום CT דנטלי תלת־ממדי.

במקרה של ניב כלוא, לאורתודונט יש תפקיד חשוב באבחון הראשוני ובהערכת האפשרות לשמר את השן ולהביא אותה למקומה. בהתאם לממצאים, ניתן לערב גם כירורג פה ולסת לצורך תכנון ההתערבות הכירורגית.

ניב כלוא: מתי חושפים ומתי מיישרים?

בניגוד למצבים שבהם שן כלואה מיועדת לעקירה, כאשר מדובר בניב כלוא המטרה היא לרוב לשמר את השן ולהביא אותה למקומה התקין בקשת. לניבים תפקיד בתפקוד ובמראה החיוך, ולכן חשוב לזהות את הבעיה בזמן ולבחון את אפשרויות הטיפול.

במקרים קלים יחסית, כאשר הניב קרוב לבקיעה או כלוא באופן חלקי, טיפול אורתודונטי עשוי לסייע בפינוי המקום הדרוש לבקיעתו באמצעות יישור והכוונת השיניים הסמוכות.

כאשר נדרשת התערבות כירורגית, הטיפול משלב בין שני בעלי מקצוע:

• האורתודונט: מאבחן את המצב, מתכנן את הטיפול האורתודונטי ומסייע בהכוונת השן אל מקומה בקשת.
• כירורג פה ולסת: מבצע את החשיפה הכירורגית של הניב הכלוא, כאשר נקבע שיש צורך בכך.

חשיפת שן כלואה נעשית באמצעות פתיחה כירורגית של רקמת החניכיים, ולעיתים נדרשת גישה דרך הרקמה המכסה את השן. לאחר החשיפה ממשיך הטיפול האורתודונטי בהתאם לתכנית שנקבעה. ההחלטה על דרך הטיפול מבוססת על מיקום הניב ועל ממצאי ההדמיה.

הטיפול רלוונטי לרוב בגילאי 12–16, לאחר אבחון אורתודונטי. מעקב שגרתי בגיל צעיר יותר עשוי לסייע בזיהוי מוקדם של הפרעה בבקיעת הניב.

שן כלואה מה עושים? מעקב, חשיפה או עקירה

אין טיפול אחד שמתאים לכל מצב. ההחלטה תלויה בסוג השן, במיקום שלה, במידת הכליאה, בתסמינים ובשאלה אם היא גורמת נזק לשיניים סמוכות.

• מעקב בלבד: כאשר השן אינה גורמת לתסמינים ואינה פוגעת בשיניים אחרות, אפשר במקרים מסוימים להסתפק בבדיקות קליניות ובצילומים תקופתיים. המעקב נועד לזהות שינויים באזור ולוודא שלא מתפתח נזק.
• חשיפה כירורגית: כאשר מדובר בניב שניתן לשמר ולהוביל למקומו, אפשר לשקול חשיפה בשילוב טיפול אורתודונטי.
• עקירה: כאשר קיימת כליאה עמוקה, זיהום, דלקת חוזרת, עששת או פגיעה בשיניים סמוכות, ייתכן שיהיה צורך בעקירה כירורגית. עקירה נשקלת גם כאשר אין אפשרות מעשית להביא את השן למקומה באמצעות טיפול אורתודונטי.

ההחלטה אינה מבוססת רק על עצם קיומה של שן כלואה. יש להעריך את הסיכון שבהשארתה לעומת הסיכונים והמורכבות של ההתערבות.

איך מתבצעת עקירת שן כלואה?

עקירת שן כלואה היא פעולה כירורגית, משום שהשן אינה נגישה כמו שן שבקעה במלואה. התכנון מתחיל בבדיקת מיקום השן, עומק הכליאה והקרבה למבנים אנטומיים חשובים.

בדרך כלל ההליך כולל כמה שלבים:

1. אבחון ותכנון: צילום פנורמי ולעיתים CT משמשים להערכת מיקום השן, כיוון הצמיחה והקרבה לעצב או לסינוס.
2. הרדמה: לרוב מבוצעת הרדמה מקומית. במקרים מסוימים ניתן לשלב טשטוש או הרדמה כללית, בהתאם למורכבות ולמצב המטופל.
3. חשיפת השן: הכירורג פותח גישה דרך החניכיים, ולעיתים מסיר חלק קטן מהעצם שמכסה את השן.
4. הוצאת השן: ניתן להוציא אותה בשלמותה או לחלק אותה לחלקים, בהתאם למיקומה ולמבנה שלה.
5. ניקוי וסגירה: לאחר ההוצאה מנקים את האזור משאריות רקמה או שברי שן, וסוגרים את החתך בתפרים לפי הצורך.

עקירת שן כלואה מורכבת יותר מעקירה רגילה, ולכן מבוצעת על ידי מומחה בכירורגיית פה ולסת. כאשר השן קרובה מאוד לעצב, קיים סיבוך זיהומי מתקדם או שיש רקע רפואי בעייתי, לעיתים יומלץ לבצע את הניתוח בבית חולים, עם אמצעים לטיפול חירום.

ההחלמה הראשונית נמשכת לרוב בין 3 ל־7 ימים, בהתאם למורכבות ההליך ולמצב הבריאותי הכללי. נפיחות קלה, כאבים ודימום מקומי שכיחים בימים הראשונים. לאחר עקירה מורכבת, ההחלמה המלאה של הרקמות עשויה להימשך מספר שבועות.

לסיכום

שן כלואה יכולה להתגלות במקרה בצילום, בלי כאב, או לגרום לכאב, לנפיחות ולפגיעה בשיניים סמוכות. אז שן כלואה, מה עושים? ההחלטה בין מעקב, חשיפה ויישור או עקירה תלויה בסוג השן, במיקומה ובסיכון לנזק. בניב כלוא המטרה היא לרוב לשמר את השן ולהביא אותה למקומה בשיתוף אורתודונט, ואילו כאשר השן גורמת לזיהום, לדלקות חוזרות או לפגיעה בשיניים הסמוכות, ייתכן שיהיה צורך בעקירה כירורגית. אבחון בבדיקה קלינית ובצילום הוא הבסיס לבחירת הטיפול.

על הכותבת

ד״ר קידר זר רב

מומחית בכירורגיית פה, פנים ולסתות, בעלת התמחות על קלינית ומחקרית בניתוחי מפרק הלסת (TMJ).

לעמוד האודות