הרמת סינוס: מה זה, מה ההבדל בין פתוחה לסגורה ואיך מחלימים?

כאשר אין מספיק עצם בלסת העליונה כדי לתמוך בשתל דנטלי, ייתכן שיהיה צורך לבצע הרמת סינוס. זהו הליך כירורגי שמוסיף נפח עצם באזור האחורי של הלסת העליונה, סמוך לחלל הסינוס. קיימות שתי שיטות עיקריות לביצוע ההליך – פתוחה וסגורה – והבחירה ביניהן תלויה בכמות העצם הקיימת ובמבנה האנטומי של האזור. במדריך נסביר מה כולל הטיפול, כיצד מתכוננים אליו ומה צפוי בתקופת ההחלמה.

הרמת סינוס מה זה בעצם?

הסינוס המקסילרי הוא חלל מלא אוויר שנמצא מעל הלסת העליונה, באזור השיניים האחוריות. כאשר חסרה עצם באזור הזה, לא תמיד ניתן להחדיר שתל דנטלי בצורה יציבה. הרמת סינוס היא הליך כירורגי שמטרתו להגביה את רצפת הסינוס ולהוסיף נפח עצם בלסת, כדי ליצור תשתית מתאימה להשתלות שיניים.

במהלך ההליך מרימים בעדינות את קרום הסינוס, יוצרים מרווח בינו לבין עצם הלסת ומחדירים אליו חומר עצם או תחליף עצם. עם הזמן נבנית באזור עצם חדשה, שיכולה לשמש בסיס לשתלים דנטליים.

חשוב להבין שהשם עלול להטעות: לא מרימים את הסינוס כולו, אלא את רצפתו ואת הקרום שמצפה אותו, כדי ליצור מקום לתוספת העצם.

מתי יש צורך בהרמת סינוס?

ההליך נדרש כאשר גובה או נפח העצם בחלק האחורי של הלסת העליונה אינם מספיקים כדי לתמוך בשתלים. חוסר עצם עשוי להתפתח בעקבות עקירת שיניים, ספיגת עצם טבעית לאורך השנים, מחלות חניכיים או התרחבות של חלל הסינוס. גם כישלון של שתל קודם, ציסטה או בעיות באזור הסינוס עשויים להיות קשורים לחוסר עצם.

הרמת סינוס מתבצעת באזור האחורי של הלסת העליונה, מימין או משמאל, בהתאם למיקום שבו נדרשת תוספת העצם. לא כל מי שמתכנן השתלת שיניים זקוק לה. הצורך נקבע לפי בדיקה קלינית והדמיה שמאפשרת להעריך את גובה העצם ואת מבנה הסינוס.

הרמת סינוס פתוחה: מתי בוחרים בשיטה הזאת?

הרמת סינוס פתוחה מתאימה בדרך כלל למצבים שבהם קיים חוסר משמעותי בעצם. במהלך הניתוח יוצרים חלון קטן בדופן הצדדית של הסינוס, דרכו ניתן להגיע לקרום הסינוס, להרים אותו ולהחדיר כמות גדולה יותר של חומר עצם.

הגישה הזאת מאפשרת לראות את האזור באופן ישיר ולהוסיף נפח עצם משמעותי. עם זאת, מדובר בהליך פולשני ומורכב יותר, שתקופת ההתאוששות ממנו עשויה להיות ארוכה יותר. לאחר הניתוח עלולות להופיע נפיחות באזור הלחי ולעיתים גם שטפי דם.

בדרך כלל נדרשים כארבעה ימי החלמה או מעט יותר, ובחלק מהמקרים צפויים שלושה עד חמישה ימים של אי־נוחות מקומית, נפיחות ולעיתים שטפי דם קלים. לעיתים אפשר להחדיר את השתלים כבר במהלך אותו ניתוח, בהתאם לכמות העצם הקיימת ולתנאים באזור.

הרמת סינוס סגורה: אפשרות לחוסר עצם קטן עד בינוני

הרמת סינוס סגורה מתאימה בדרך כלל כאשר חוסר העצם קטן עד בינוני ונדרשת תוספת מוגבלת. בשיטה זו מגיעים לרצפת הסינוס דרך פתח קטן באזור שבו מתוכנן השתל, מרימים את הקרום בעדינות ומחדירים את חומר העצם דרך אותו פתח.

היא מתאימה למצבים שבהם נדרשת תוספת של כ־1–2 מ"מ בגובה העצם. במקרים רבים ניתן לבצע את הרמת הסינוס הסגורה ואת החדרת השתל באותו מעמד.

היתרון המרכזי הוא שמדובר בגישה פחות פולשנית, עם התאוששות מהירה יותר בדרך כלל. מנגד, היא מוגבלת למצבים שבהם חסר העצם אינו גדול, וכמות חומר העצם שניתן להחדיר בה קטנה יותר לעומת השיטה הפתוחה.

איך בוחרים את השיטה ואת חומר העצם?

הבחירה בין הרמת סינוס פתוחה לסגורה אינה מבוססת רק על מדידה אחת. נלקחים בחשבון גובה העצם הקיימת, היקף החוסר, עובי קרום הסינוס, המבנה הפנימי של חלל הסינוס והגישה הניתוחית האפשרית. גם המיקום של מבנים אנטומיים סמוכים נלקח בחשבון.

לצורך התכנון מבצעים בדיקה קלינית וצילומי הדמיה, ובפרט CT תלת־ממדי, שמאפשר להעריך את מבנה הלסת והסינוסים. על בסיס הממצאים נקבעת השיטה המתאימה.

בכל הליך של הרמת סינוס והשתלת עצם, חומר העצם נבחר בהתאם למאפייני המקרה. האפשרויות כוללות עצם ממקור עצמי, חומר שמקורו בתורם, חומר ממקור מן החי ותחליפים סינתטיים. אין חומר אחד שמתאים בהכרח לכל המטופלים; ההתאמה בין החומר לבין המצב הרפואי והאנטומי היא חלק מתכנון הטיפול.

חשוב להבחין בין הרמת סינוס והשתלת עצם: בהרמת סינוס יוצרים גובה עצם באזור שמתחת לסינוס בלסת העליונה, ואילו השתלת עצם היא פעולה רחבה יותר של הוספת עצם ללסת, שיכולה להתבצע גם באזורים אחרים, לרבות בלסת התחתונה.

איך מתכוננים לניתוח?

לפני הניתוח מתבצעת הערכה של מצב הפה, החניכיים והסינוסים. הבדיקות עשויות לכלול CT תלת־ממדי, צילומי רנטגן ובדיקה קלינית. בנוסף, נבדקת ההיסטוריה הרפואית, לרבות מחלות רקע, תרופות קבועות, נטייה לדימומים ורגישויות.

חשוב לעדכן את הרופא על כל מצב רפואי, תרופה או רגישות, וכן על עישון. במקרים מסוימים נדרשת התייעצות נוספת, למשל כאשר קיימת היסטוריה של סינוסיטיס כרונית או בעיות נשימה. בהתאם לממצאים ולהנחיות שיינתנו, עשויים להידרש גם טיפול מקדים והכנה של אזור הפה.

הניתוח מתבצע לרוב בהרדמה מקומית, ובמקרים מתאימים ניתן לבצעו גם תחת טשטוש או הרדמה כללית. הפעולה אורכת לרוב כשעה, אך משכה עשוי להשתנות בהתאם למורכבות ההליך.

החלמה אחרי הרמת סינוס: למה לצפות?

בימים הראשונים לאחר הניתוח עשויים להופיע נפיחות, כאב, רגישות באזור ולעיתים דימום קל מהאף או מהפה. נפיחות באזור הלחי עשויה להגיע לשיאה במהלך היומיים הראשונים ולרדת בהדרגה. בחלק מהמקרים הבצקת אף מחמירה סביב היום השלישי ועשויה להישאר עד כשבוע.

משך החלמה אחרי הרמת סינוס תלוי בסוג ההליך ובמצב האישי. לאחר שיטה פתוחה צפויים בדרך כלל כמה ימים של אי־נוחות ונפיחות, ואילו לאחר שיטה סגורה ההתאוששות לרוב קצרה ופחות מורגשת. חשוב להגיע לביקורות ולהתקדם לשלב השתלים רק לאחר שהאזור והעצם מוכנים לכך.

מה אסור לעשות אחרי הניתוח?

לאחר הניתוח חשוב להימנע מפעולות שעלולות להפעיל לחץ על אזור הסינוסים או להעמיס על הרקמות המחלימות. ההנחיות עשויות להשתנות בהתאם להליך ולמצב האישי, ולכן יש לפעול לפי הוראות המנתח.

בין ההגבלות לאחר הניתוח:

• קינוח האף: להימנע מקינוח האף, ובמידת הצורך לנגב בעדינות ללא הפעלת לחץ.
• עיטוש ושיעול: ככל האפשר להימנע מהם; אם אין ברירה, לבצע אותם בפה פתוח.
• עישון ואלכוהול: להימנע מהם בתקופה שלאחר הניתוח, בהתאם להנחיות שניתנו.
• פעילות גופנית וכיפוף הראש: להימנע מפעילות גופנית ומכיפוף הראש כלפי מטה בתקופה הראשונית.
• טיסות וצלילה: להימנע מהן בתקופה שנקבעה בהנחיות הרפואיות.
• שתייה דרך קשית: להימנע משתייה באמצעות קשית.

ביממה הראשונה יש להימנע ממזון ומשתייה חמים ולהעדיף מזון קר ורך. יש להקפיד גם על הוראות הניקוי וההיגיינה של חלל הפה, לרבות צחצוח עדין או שטיפות בהתאם להנחיות.

מתי מכניסים את השתלים ומהם סיכויי ההצלחה?

מועד החדרת השתלים תלוי בכמות העצם שהייתה קיימת לפני הניתוח ובמידת התוספת הנדרשת. כאשר יש גובה עצם התחלתי מספק, ניתן לעיתים לבצע את ההשתלה באותו מעמד של הרמת הסינוס. במקרים אחרים ממתינים לקליטת העצם החדשה לפני החדרת השתלים.

לאחר הרמת סינוס סגורה, שבה נדרשת תוספת עצם קטנה, ניתן לעיתים לבצע את ההשתלה באותו הליך או לאחר כשלושה עד שישה חודשים. לאחר הרמת סינוס פתוחה, שבה מתווספת כמות גדולה יותר של עצם, תקופת ההמתנה היא לרוב כשישה עד תשעה חודשים. כאשר חוסר העצם משמעותי במיוחד ואין גובה עצם מינימלי, ייתכן שתידרש המתנה של כחצי שנה לפני החדרת השתלים.

שיעור ההצלחה של שתי השיטות עומד על כ־96%. הצלחת הטיפול לאורך זמן תלויה גם בהקפדה על היגיינת הפה, הימנעות מעישון, הגעה לביקורות וביצוע השיקום בהתאם לתכנון.

מהם הסיכונים ומתי חשוב לפנות לרופא?

כמו בכל הליך כירורגי, גם כאן קיימות תופעות צפויות וסיבוכים אפשריים. נפיחות, כאב, רגישות, שטפי דם ודימום קל מהאף או מהפה עשויים להופיע לאחר הניתוח. אלה בדרך כלל תופעות זמניות.

סיבוכים פחות שכיחים כוללים קרע בקרום הסינוס, זיהום או דלקת בסינוס, אי־קליטה של חומר העצם והאטה בתהליך הריפוי. הסיכון לסיבוכים עשוי להיות גבוה יותר בשיטה הפתוחה, שהיא פולשנית יותר.

אם מופיעים חום, הפרשת מוגלה מאזור הניתוח או כאבים משמעותיים, חשוב לפנות לרופא המטפל. גם כאשר מתעורר חשש להחמרה או לתהליך החלמה שאינו מתקדם כמצופה, יש ליצור קשר עם הצוות המטפל ולא להמתין לביקורת הבאה.

לסיכום

אז הרמת סינוס, מה זה בקצרה? הליך שמאפשר להוסיף נפח עצם בחלק האחורי של הלסת העליונה, כאשר אין מספיק עצם לתמיכה בשתלים דנטליים. קיימות שתי שיטות עיקריות – פתוחה וסגורה – והבחירה ביניהן תלויה בכמות העצם החסרה, במבנה האנטומי ובתכנון הכירורגי. בהליך של הרמת סינוס והשתלת עצם, גם סוג חומר העצם ומועד החדרת השתלים נקבעים באופן אישי. הקפדה על ההכנה, הנחיות ההחלמה והמעקב חשובה להתקדמות תקינה של הטיפול.

על הכותבת

ד״ר קידר זר רב

מומחית בכירורגיית פה, פנים ולסתות, בעלת התמחות על קלינית ומחקרית בניתוחי מפרק הלסת (TMJ).

לעמוד האודות