השתלת עצם לפני שתלים: מתי צריך, אילו סוגים יש ומה צפוי?

כדי ששתל דנטלי יוכל להתבסס בלסת, נדרשת כמות מספקת של עצם שתספק לו אחיזה יציבה. אבל לאחר עקירות, מחלות חניכיים או מצבים אחרים, נפח העצם עלול להצטמצם. במקרים כאלה ניתן לשקול השתלת עצם לפני שתלים – הליך כירורגי שמטרתו לשחזר את נפח העצם החסר ולהכין תשתית מתאימה לשיקום. סוג ההשתלה, מקור חומר העצם וזמן ההמתנה עד להחדרת השתלים נקבעים בהתאם למצב האישי.

מהי השתלת עצם ולמה היא נדרשת?

השתלת עצם היא הליך כירורגי שבו מוסיפים חומר עצם לאזור בלסת שבו חסר נפח או עובי. המטרה היא לשחזר את מבנה העצם וליצור תשתית שתוכל לתמוך בשתלים דנטליים. התהליך שבו העצם החדשה משתלבת עם העצם הקיימת נקרא אוסאואינטגרציה – איחוי של חומר ההשתלה עם עצם הלסת.

המונח השתלת עצם בחניכיים מתייחס למעשה להוספת עצם באזור הלסת שמתחת לרקמת החניכיים, ולא להשתלת חומר ברקמת החניכיים עצמה. מדובר בהליך שנועד לאפשר שיקום יציב כאשר העצם הקיימת אינה מספקת.

חשוב להבחין בין השתלת עצם לבין החדרת שתל דנטלי: השתל הוא המבנה שמחליף את שורש השן החסרה, ואילו תוספת העצם נועדה להכין עבורו בסיס מתאים. לעיתים יש צורך לבצע את שני השלבים בנפרד, ולעיתים ניתן לשלב ביניהם.

למה חסרה עצם בלסת?

עצם הלסת משתנה לאורך החיים, ונפח העצם עלול להצטמצם בעקבות גורמים שונים. אחת הסיבות השכיחות היא אובדן שיניים: לאחר עקירה, העצם שתמכה בשורש השן עשויה להיספג בהדרגה. כאשר לא מתבצע שיקום באזור, התהליך עלול להימשך ולהוביל לחוסר נפח שאינו מאפשר החדרת שתל רגיל.

סיבות נוספות כוללות:

• מחלות חניכיים: דלקת מתקדמת עלולה לפגוע בעצם התומכת בשיניים ולגרום לאובדן הדרגתי שלה.
• טראומה או פציעה: חבלה בלסת עלולה לגרום לשבר או לאובדן חלקי של העצם.
• זיהומים וניתוחים קודמים: זיהומים חמורים, הסרת ציסטות או גידולים עלולים להשאיר אזורים שבהם נפח העצם אינו מספק.
• כישלון של שתלים קודמים: שתל שלא נקלט או זיהום סביבו עלולים להיות מלווים באובדן עצם באזור.
• מצבים מולדים ורפואיים: ישנם מטופלים שנולדים עם נפח עצם שאינו מספיק, ומחלות כרוניות מסוימות עשויות להשפיע על איכות העצם.

בניית עצם בלסת נשקלת כאשר החוסר פוגע באפשרות לבצע שיקום יציב. ההחלטה תלויה במיקום החוסר, בכמות העצם שנותרה ובתוכנית השיקום המתוכננת.

מאין מגיע חומר העצם?

קיימים כמה סוגים של חומרי השתלה, הנבדלים זה מזה במקור שלהם ובמאפיינים הביולוגיים שלהם. הבחירה נעשית לפי היקף החוסר, מיקום ההשתלה, המצב הרפואי והצרכים הכירורגיים.

• עצם ממקור עצמי: נלקחת מגופו של המטופל, לרוב מאזור אחר בלסת, ולעיתים מהסנטר, האגן או הצלעות. היתרון הוא שמדובר ברקמה שמקורה בגוף המטופל. עם זאת, השיטה דורשת גם פעולה כירורגית נוספת לצורך לקיחת העצם.
• עצם ממקור אנושי: מתקבלת מתורם ועוברת עיבוד ובדיקות לפני השימוש. היא מאפשרת להוסיף עצם בלי צורך לקחת אותה מאזור אחר בגוף המטופל.
• עצם ממקור מן החי: לרוב מדובר בחומר שמקורו בעצם בקר, שעובר תהליכי עיבוד והתאמה לשימוש רפואי. הוא משמש להוספת נפח באזור החסר.
• חומר סינתטי: תחליף עצם המיוצר בתהליך תעשייתי ומשמש לשחזור נפח העצם.

אין חומר אחד שמתאים לכל המקרים. גם כאשר שתי השתלות נועדו לפתור חוסר דומה, הבחירה בחומר עשויה להיות שונה בהתאם למאפייני המטופל והאזור המטופל.

איך מתבצעת השתלת עצם?

השתלת עצם לפני שתלים מתחילה בבדיקה של חלל הפה והערכת מצב הלסת. לרוב נעזרים בצילומי הדמיה, ובפרט ב־CT תלת־ממדי, כדי להעריך את נפח העצם, איכותה ומיקומה. על בסיס הממצאים מתכננים את מיקום תוספת העצם ואת סוג ההשתלה המתאים.

במהלך הניתוח ניגשים לאזור שבו חסרה עצם, מוסיפים את חומר ההשתלה ומקבעים אותו לפי הצורך. בחלק מהשיטות נעשה שימוש בממברנה – שכבה שמכסה ומגנה על אזור ההשתלה. המטרה היא לאפשר לחומר להשתלב עם העצם הקיימת וליצור נפח מתאים לשיקום העתידי.

קיימות גם טכניקות מתקדמות הכוללות שימוש ברכיבים שמקורם בדם המטופל, ממברנות ביולוגיות ותכנון כירורגי ממוחשב. טכנולוגיות הדמיה ותכנון תלת־ממדי מאפשרות להתאים את ההליך למבנה האנטומי ולתכנן את מיקום ההשתלה.

הרמת סינוס והשתלת עצם – מה הקשר?

הרמת סינוס היא אחד מסוגי ההליכים להוספת עצם, והיא מיועדת לאזור האחורי של הלסת העליונה, מתחת לחלל הסינוס. כאשר אין מספיק גובה עצם באזור הזה, ניתן להוסיף חומר עצם מתחת לרצפת הסינוס כדי ליצור תשתית מתאימה לשתלים.

יש קשר בין הרמת סינוס והשתלת עצם, אך לא מדובר בשני מונחים זהים: הרמת סינוס היא הליך המבוצע באזור אנטומי מסוים, בעוד שהשתלת עצם יכולה להתבצע גם באזורים אחרים בלסת. קיימות שיטות פתוחה וסגורה להרמת סינוס, והבחירה תלויה במאפייני האזור ובכמות העצם החסרה.

אם הומלץ לכם על ההליך באזור האחורי של הלסת העליונה, תוכלו לקרוא עוד על השיטות ועל תהליך ההחלמה במדריך על הרמת סינוס.

כמה זמן לוקח לעצם להיקלט?

קליטת חומר העצם היא תהליך הדרגתי. במהלכו הגוף משלב את החומר המושתל עם עצם הלסת הקיימת, עד שנוצרת תשתית שתוכל לתמוך בשתלים. משך התהליך תלוי במקור העצם, בהיקף ההשתלה, במיקום שלה ובמצב הבריאותי הכללי.

הזמנים המתוארים משתנים לפי סוג ההשתלה:

• עצם ממקור עצמי: כ־4–6 חודשים.
• עצם ממקור אנושי או מן החי: בדרך כלל כ־6–12 חודשים.
• טכניקות הנדסת רקמות: כ־4–8 חודשים.
• הרמת סינוס סגורה: כ־4–6 חודשים.
• הרמת סינוס פתוחה: כ־6–9 חודשים.

המספרים הם טווחים כלליים ולא לוח זמנים אחיד לכל מטופל. במקרים מסוימים ניתן לשלב את השתלת העצם ואת החדרת השתל באותו יום, בעיקר כאשר מדובר בהשתלה בהיקף קטן וקיימת יציבות ראשונית מספקת. כאשר חסר העצם משמעותי, בדרך כלל ממתינים לקליטה לפני שמחדירים את השתלים.

האם אפשר לבצע השתלת שיניים ללא עצם?

כאשר כמות העצם בלסת נמוכה, אין פירוש הדבר בהכרח שלא ניתן לבצע שיקום באמצעות שתלים. קיימות מספר גישות אפשריות, אך הבחירה תלויה במיקום החוסר, בחומרתו ובאיכות העצם שנותרה.

אחת האפשרויות היא להוסיף עצם באזור החסר, ולאחר תקופת הקליטה להחדיר שתלים רגילים. במקרים אחרים ניתן לנצל את העצם הקיימת באמצעות שתלים קצרים או שתלים המוחדרים בזווית ובמיקומים אסטרטגיים, למשל במסגרת שיטות All-on-4 או All-on-6. במצבים של חוסר עצם חמור במיוחד בלסת העליונה, מתוארת גם אפשרות של שתלים זיגומטיים, המעוגנים בעצם הלחי.

לכן, השתלת שיניים ללא עצם אינה פתרון אחד או הבטחה שניתן להימנע מתוספת עצם בכל מקרה. לעיתים אפשר לבחור בשיטה שמנצלת את העצם הקיימת, ולעיתים בניית עצם בלסת היא האפשרות המתאימה יותר ליצירת בסיס יציב לטווח ארוך.

מי מתאים להשתלת עצם ומהם הסיכונים?

באופן עקרוני, מטופלים עם חוסר נפח עצם עשויים להתאים להליך, בתנאי שמצבם הבריאותי מאפשר ניתוח. גם אנשים עם מחלות כרוניות מסוימות עשויים להיות מועמדים, כאשר המצב מאוזן והטיפול מותאם להם. לעומת זאת, סוכרת שאינה מאוזנת, זיהום פעיל בחניכיים או עישון כבד עשויים לחייב טיפול מקדים, שינוי הרגלים או דחייה של ההליך.

לפני קבלת החלטה על השתלת עצם בחניכיים, חשוב להעריך את מצב החניכיים, ההיגיינה הדנטלית, מחלות הרקע, העישון והתרופות הקבועות. בדיקה קלינית והדמיה תלת־ממדית מסייעות לקבוע אם ההליך מתאים ומהי השיטה הנכונה.

כמו בכל הליך כירורגי, קיימים גם סיכונים אפשריים:

• זיהום או דלקת: עלולים לפגוע בתהליך הקליטה.
• דימום, נפיחות, כאב וחבורות: עשויים להופיע לאחר הניתוח.
• חשיפת ממברנה או תזוזת חומר ההשתלה: עלולות לפגוע ביציבות החומר ובקליטתו.
• כישלון קליטה: מצב שבו העצם המושתלת אינה משתלבת באופן מלא עם העצם הקיימת.
• פגיעה עצבית: עשויה להתבטא בחוסר תחושה או עקצוץ באזור השפה או הסנטר, ולרוב היא זמנית.
• פגיעה בסינוס או במבנים סמוכים: אפשרית בהליכים מסוימים בלסת העליונה.

הרמת סינוס והשתלת עצם עשויות להיות חלק מתוכנית טיפול אחת כאשר החוסר נמצא באזור האחורי של הלסת העליונה. גם במקרים מורכבים, ההחלטה על דרך הטיפול צריכה להתבסס על אבחון מדויק ועל התאמה אישית.

לסיכום

בניית עצם בלסת באמצעות השתלת עצם מאפשרת לשחזר נפח חסר ולהכין תשתית מתאימה לשתלים דנטליים. קיימים כמה סוגים של חומרי השתלה וטכניקות כירורגיות, והבחירה ביניהם תלויה במיקום החוסר, בהיקפו ובמצב הבריאותי. גם זמן הקליטה משתנה בהתאם לסוג ההשתלה ולמאפייני המטופל. בדיקה קלינית והדמיה תלת־ממדית מאפשרות לתכנן את הטיפול ולבחור את הדרך המתאימה לכל מקרה.

על הכותבת

ד״ר קידר זר רב

מומחית בכירורגיית פה, פנים ולסתות, בעלת התמחות על קלינית ומחקרית בניתוחי מפרק הלסת (TMJ).

לעמוד האודות