ציסטה בלסת: סוגים, אבחון, סיכונים ואפשרויות הסרה

ציסטה בלסת היא ממצא שכיח יחסית, וברוב המקרים אינה מסוכנת. היא עלולה להתפתח בלי כאב או סימנים ברורים, ולכן בדיקה אצל מומחה לכירורגיית פה ולסת מאפשרת לזהות אותה בזמן, למנוע נזק לרקמות ולעיתים גם להימנע מטיפול מורכב יותר.

מהי ציסטה בלסת ואיך היא נוצרת?

ציסטה היא שק סגור בעל קרום, המלא בחומר נוזלי או מוצק למחצה. ציסטות בלסת נוצרות בעיקר מזיהומים ומדלקות באזור השן או החניכיים. סיבה שכיחה היא מורסה (אבצס) בשורש השן, שנוצרת כשחיידקים חודרים לחלק הפנימי של השן דרך חורים או סדקים. ציסטה יכולה להיווצר גם סביב שן כלואה שלא בקעה מהחניכיים, ולעיתים גם אחרי חבלה בשיניים או בחניכיים.

מהם הסוגים העיקריים של ציסטות בלסת?

• ציסטות אודונטוגניות דלקתיות: נוצרות מתהליך דלקתי שמקורו בזיהום בשן. הנפוצה ביותר היא הציסטה הרדיקולרית, סביב שורש השן. שכיחה בעיקר בגילאי 20–60.
• ציסטות אודונטוגניות התפתחותיות: מתפתחות מרקמות הקשורות להתפתחות השן, ולרוב אינן דלקתיות. דוגמה מוכרת היא ציסטה שמקיפה את כותרת השן הכלואה. שכיחה בעיקר בגילאי 10–30.
• ציסטות לא־אודונטוגניות: אינן קשורות להתפתחות השיניים, ומקורן ברקמות אחרות של הפה והלסתות. הן נדירות יותר ודורשות אבחון מדויק.
• נגעים דמויי ציסטה: אינם ציסטות אמיתיות, אך בבדיקה ובצילום עשויים להיראות כמו ציסטה.

ציסטה בלסת התחתונה ועצב הלסת

ציסטה בלסת התחתונה, במיוחד באזור האחורי, עלולה ללחוץ על העצב שעובר בתעלה שבתוך הלסת. הלחץ עלול לגרום לנימול, לעקצוץ או לירידה בתחושה בשפה התחתונה ובסנטר. ברוב המקרים הפגיעה הפיכה, אך במצבים מתקדמים ייתכן נזק ממושך.

ציסטה בלסת העליונה והסינוס

ציסטה בלסת העליונה עלולה להרים את רצפת הסינוס המקסילרי, ואף לחדור לתוכו. מעורבות כזו עלולה לגרום לזיהומים חוזרים בסינוסים, לכאבים בלסת העליונה או בפנים, ולסיבוכים אחרי טיפולים כירורגיים באזור.

מהם התסמינים של ציסטה בלסת?

בשלבים הראשונים אי אפשר להרגיש את הציסטה או לראות אותה, ולכן חשוב להקפיד על ביקורות תקופתיות אצל רופא השיניים. בשלבים מתקדמים יותר עשויים להופיע:

• כאבים בפה או בלסת.
• נפיחות.
• שינוי בגוון החניכיים.
• נימול או שינוי בתחושה בשפתיים ובסנטר.

שינוי בגוון החניכיים ושינוי בתחושה הם סימני אזהרה שמחייבים בדיקה אצל מומחה לכירורגיית פה ולסת.

כיצד מאבחנים ציסטה בלסת?

האבחון משלב בדיקה קלינית והדמיה, כדי לזהות את מיקום הציסטה, את גודלה, את אופייה ואת הקשר שלה לשיניים ולמבנים סמוכים:

• צילום פרי־אפיקלי: צילום ממוקד של שן וסביבתה, שמתאים לזיהוי ציסטות קטנות ליד שורשי השיניים.
• צילום פנורמי: תמונה רחבה של הלסתות והשיניים, שמסייעת לזהות נגעים נרחבים או ציסטות ללא תסמינים.
• CT או CBCT: במקרים מורכבים, או כשצריך הערכה תלת־ממדית לתכנון הניתוח ולבדיקת הקשר לעצבים ולשיניים.

בצילום, ציסטה נראית לרוב כאזור כהה עם גבולות ברורים, בצורה עגולה או אובלית. בשלבים מתקדמים רואים גם את השפעתה על הסביבה: דחיקה או ספיגה של שיניים סמוכות, לחץ על תעלת העצב, או הרמה של רצפת הסינוס.

למה שולחים את הציסטה לבדיקה פתולוגית?

במקרים רבים מבצעים ביופסיה: כורתים את הנגע, כולו או חלקו, ושולחים אותו לבדיקה מיקרוסקופית. הבדיקה נועדה לשלול ממאירות או לזהות מוקדם שינויים טרום־ממאירים, לקבוע את סוג הציסטה המדויק, שמשפיע על הטיפול, ולהעריך את הסיכון שהיא תחזור. ההליך נחשב בטוח וקצר יחסית, והתשובה מתקבלת ברוב המקרים תוך כשבועיים.

האם כל ציסטה בלסת מחייבת ניתוח?

לא. בציסטה קטנה, או כשאין תסמינים משמעותיים, אפשר לעיתים להסתפק בטיפול שמרני: מעקב תקופתי בצילומים, טיפול שורש כשמקור הציסטה בשן, או טיפול תרופתי כשיש זיהום. בטיפול שורש יסודי מסירים את החלקים המזוהמים, ובעקבות זאת הציסטה נעלמת.

כריתת ציסטה בלסת: איך מתבצע הטיפול?

כשנדרש ניתוח, כריתת ציסטה בלסת נעשית בדרך כלל בהרדמה מקומית, ומשך הטיפול תלוי בסוג הציסטה ובחומרתה. האפשרויות העיקריות:

• כריתה חלקית: מנקזים את הציסטה דרך פתח בקרום שלה.
• ניקוז והקטנה ואז כריתה (מרסופיאליזציה): מקטינים קודם את הציסטה, ורק אחר כך כורתים אותה.
• כריתה מלאה: כורתים את הציסטה יחד עם קצה השורש של השן המזוהמת.
• כריתה עם חלק מהשן או עם עקירתה: כשצריך, כורתים את הציסטה יחד עם השורש וחלק מהכתר, או יחד עם עקירת השן כולה.

כשהטיפול כולל הסרה של השן או של חלק ממנה, מבצעים אחריו את פעולות השיקום הנדרשות, ובמידת הצורך גם שיקום עצם.

מה קורה אם לא מטפלים בציסטה?

ציסטות בלסת מתפתחות לרוב באיטיות ובלי תסמינים משמעותיים, אבל כשאינן מאובחנות או מטופלות בזמן הן עלולות לגרום לסיבוכים:

• נזק לעצם הלסת.
• דחיקת שיניים ממקומן וספיגת שורשים של שיניים סמוכות, עד אובדן יציבות השן.
• לחץ על עצב הלסת התחתונה ושינוי בתחושה.
• זיהומים חוזרים בסינוסים, כשיש ציסטה בלסת העליונה.
• מורסה (אבצס) כשמתפתח זיהום חריף, שדורשת לעיתים ניקוז וטיפול אנטיביוטי מיידי. במקרים נדירים הזיהום מתפשט לאזורים עמוקים בצוואר, וזה סיבוך מסכן חיים שמחייב טיפול דחוף.

אבחון מוקדם ומעקב מסודר מאפשרים ברוב המקרים טיפול פשוט ומניעת סיבוכים, ולכן כדאי לברר כל ממצא חשוד שהתגלה בצילום.

מה כולל המעקב אחרי הסרת ציסטה?

• בדיקות תקופתיות אצל כירורג פה ולסת.
• צילומי רנטגן לבדיקת ריפוי העצם.
• מעקב אחר חזרה אפשרית של הציסטה.

על הכותבת

ד״ר קידר זר רב

מומחית בכירורגיית פה, פנים ולסתות, בעלת התמחות על קלינית ומחקרית בניתוחי מפרק הלסת (TMJ).

לעמוד האודות